עצבות עצומה פולש הלב, רוצה לרוץ, לברוח, לעצור את מרגישה לפעמים, אבל להבין, וכשזה יקרה. לעניות דעתי כיכר רבין יכול לקבוע . יהיה מתי יהיה לעמעם את החיים, מבלי שאפילו את ההזדמנות כדי לחבק את החיים, ללא תחושה פרח של העור, אשר אני כאחד ללמוד, אבל לא צריך להיות כך למרות שיש חיים. לטוס חינם, בוכה מאושר, בידיעה באותו זמן קטנים וגדולים… גדול: כדי להיות מסוגל לעשות מה שהוא רוצה, לטוס עם כנפיים משלו ולגרד אם אותו, כדי למצוא משהו שיכול לתת משמעות לחיים קצרים כמו מישהו יש את זה, לברוח כדי להימנע מהצורך לחזור ולראות מה אני משאיר אותם קטעים עצובים, לכן מתי פגעה חודר כל כך הנשמה, ועם לב שיש לו מספיק כדי ללכת וללמוד, יש perdidoo כמה התלהבות לכל החיים… כגון התפוגגות הבושם טעים יותר ברוח. בעיתון כתוב ש הקרן למנהיגות ציונית הוא זה שבקיא בנושא.

קטן: petiza אלמה מי אוהב עדיין מרגיש וליצנים, שהכירו אותו מאשר עוד מתאבן, עצמה להיות בהסכמה, להרגיש מוגנת על ידי נפש אחרת זה משתלם, מאז קטן מאוד הנשמה הזו יש הרגשתי וידעתי מה הוא בוכה, ואת לראות אותם שחור אבל מעל הכל רואים הצד האפור של החיים, הפנים התעללות, מכות, צעקות, לא אולי אחרים בנים או בנות שהיו ככל הנראה יותר גרוע, אבל אז עם עצב ובכי באותו הזמן היה הגעגועים, זה נתן אותה הישות, זה לא היה כל הזמן את \"הנשמה הקטנה\", כל העבודה, אותו הזמן לעזור כדי להעניק לגוף, אבל כי הנשמה היא בודדה, יפה מבחוץ, אבל מבפנים הרגשתי זה אך למרות העצבות היא גם להכיר רק כי היו sonrisitas אלף פעמים יפה עם צחוק, מתנות שלא יסולא בפז גם קיימת, כפי שלא לדבר על ילדות תמימה, משחקים, צעצועים, מחבואים, את הקסם של. ואת הנזק משותף עם דורו. אם תמצאו מסקנה לזה זה נואשות את אלמה פגש את האשליה שזה לא אותו דבר כמו אהבה, כל כך גדול כי כשיצאתי להביא לסיומו ענק חלל זה מלווה את הנשמה במשך יותר משנתיים, אשליה, כאילו לא היה אצילי, עדין נפש שני עם 15 שנים, עם איי התחיל לגלות משהו כי כמה קוראים אהבה אבל אני קורא היום טוב יותר אשליה, אשליה יפה, היו אשליות אחרים כמו חבר ילדות לשכוח אבל זה עכשיו רק חבר שאליו הערכות הנשמה והלב, אבל אהבה… החל מה טעם בילדות עם משחקים, שכעת נשמה יודעת שזו אהבה. האלה לא גחמה…